טוען...

כבר לפני 1000 שנים, בהודו, הגיע התיעוד הראשון על כרייה מאורגנת של יהלומים וכך יצא שבמשך שנים רבות המקור הבלעדי ליהלומים היה הודו. כמו כן, ידוע לנו כי כבר לפני 3000 שנים נמצאו יהלומים בהודו.

בשלהי המאה ה-17, תכשיטן בשם טורנייר הגיע להודו למלאכת כריית יהלומים מאסיבית. אירועים אלו, בין היתר, הפכו את הודו של היום למרכז החשוב בעולם לעיבוד וליטוש יהלומים למרות שהמכרות הישנים כבר איבדו מחשיבותן.

במאה ה-18 נמצאו יהלומים בברזיל, ובמאה ה-19 נמצא המרבץ הגדול של היהלומים באפריקה. תחילה נמצאו אבנים בודדות על- ידי המתיישבים האירופאים וכשהשמועות על כך פשטו, הציף גל אדיר של הרפתקנים וקורים את האזור כשמטרת כולם היא אחת- למצוא יהלומים.

מאחר ובהתחלה היו “מחפשי היהלומים” חסרי ניסיון וידע ומאחר ותאוותם הייתה גדולה, שנים אלו התאפיינו בחוסר יציבות, בסכסוכים רבים ובסכנות גדולות. עם הזמן התייעלו המחפשים והתאגדו לקבוצות, דבר שהביא ליעילות רבה ולשיפור אמצעי המימון.

באותם השנים בלט בשטח המחפשים אדם בשם רודס, אשר יחד עם אחיו קנה חלקות קרקע אשר בהם הייתה הסתברות גבוהה למציאת יהלומים, ולקראת המאה ה-19 היה רודס בעליו של מכרה “דה בירס” ומכרים נוספים.

כוח חזק נוסף בשוק היהלומים האפריקאי היה בארני בארנטו ששלט במכרה קימברלי- אחד המכרות החשובים באפריקה בשנים אלו. השניים התאפיינו במאבקי הכוח שניהלו ביניהם כאשר בסיומם, ידו של רודס הייתה על העליונה והוא העביר לידו את השליטה במכרה קימברלי.

בחברת “דה בירס” שהקים היה לברנטו תפקיד משני, והחברה הגיעה לסיכום משמעותי עם קבוצת משקיעים שתפקידם היה לשווק ולהפיץ את היהלומים. קבוצה זו נקראה הסינדיקט.

פקטור חדש בתחום היה ארנסט אופנהיימר, שעם מותו של רודס בתחילת המאה ה-20 נכנס לתמונה ואיחד את כל הכוחות בשוק היהלומים.

תחילה, חברה זו היוותה תחרות רצינית מאוד ל”דה בירס”, אך עם הצטרפותו לסינדיקט הדברים השתנו ואופנהיימר הצעיר הפך לאחד הכוחות החשובים בעולם היהלומים, ולמעשה יצר אופנהיימר סינדיקט חדש עם חלק מהמשקיעים הראשונים והותיקים.

“דה בירס” שלטה בתקופה זו על 90% משוק היהלומים האפריקאי. עם השנים “דה בירס” והסינדיקט עברו שינויים ארגוניים נוספים וכיום הכרייה והשיווק של רוב יצרניות היהלומים בעולם נעשית דרך ובאמצעות “דה בירס” והיא עדיין נחשבת לגוף היציב בשוק, גם אם לאחרונה השליטה המונופולית שלה התערערה מעט. התערערות זו נובעת למשל ממדינה כמו אוסטרליה שבחרה לשווק את היהלומים שלא דרך “דה בירס”.

מבחינת “דה בירס”, שיווק היהלומים מתבצע על- ידי ארגון המכירות המרכז (Central Selling Organization) מטרת השיטה הייחודית היא לנסות לשמור על איזון בין היצע וביקוש בשוק היהלומים העולמי, דבר המושג על ידי שליטה של ה-CSO על הלך ניכר מכלל CSO.

היהלומים עוברים מיון במשרדי החברה בלונדון ובמהלך השנה מתקיימות מכירות של תוצרת היהלומים העולמית וכל זאת לפי הזמנה מראש.

מספר בעלי הסייטים בעולם משתנה והוא נע סביב ה-200 (SIGHT Holders) , מספר מצומצם של אנשים שהם בעלי סייטים. מכירה מהסינדיקט לבעלי הסייטים מתבצעת באמצעות ברוקרים.

יהלומים במשקל של יותר מ- 10.8 קראט נמכרים לבעלי סייטים בודדים במכירות מיוחדות.

כבר לפני 1000 שנים, בהודו, הגיע התיעוד הראשון על כרייה מאורגנת של יהלומים וכך יצא שבמשך שנים רבות המקור הבלעדי ליהלומים היה הודו. כמו כן, ידוע לנו כי כבר לפני 3000 שנים נמצאו יהלומים בהודו.

בשלהי המאה ה-17, תכשיטן בשם טורנייר הגיע להודו למלאכת כריית יהלומים מאסיבית. אירועים אלו, בין היתר, הפכו את הודו של היום למרכז החשוב בעולם לעיבוד וליטוש יהלומים למרות שהמכרות הישנים כבר איבדו מחשיבותן.

במאה ה-18 נמצאו יהלומים בברזיל, ובמאה ה-19 נמצא המרבץ הגדול של היהלומים באפריקה. תחילה נמצאו אבנים בודדות על- ידי המתיישבים האירופאים וכשהשמועות על כך פשטו, הציף גל אדיר של הרפתקנים וקורים את האזור כשמטרת כולם היא אחת- למצוא יהלומים.

מאחר ובהתחלה היו “מחפשי היהלומים” חסרי ניסיון וידע ומאחר ותאוותם הייתה גדולה, שנים אלו התאפיינו בחוסר יציבות, בסכסוכים רבים ובסכנות גדולות. עם הזמן התייעלו המחפשים והתאגדו לקבוצות, דבר שהביא ליעילות רבה ולשיפור אמצעי המימון.

באותם השנים בלט בשטח המחפשים אדם בשם רודס, אשר יחד עם אחיו קנה חלקות קרקע אשר בהם הייתה הסתברות גבוהה למציאת יהלומים, ולקראת המאה ה-19 היה רודס בעליו של מכרה “דה בירס” ומכרים נוספים.

כוח חזק נוסף בשוק היהלומים האפריקאי היה בארני בארנטו ששלט במכרה קימברלי- אחד המכרות החשובים באפריקה בשנים אלו. השניים התאפיינו במאבקי הכוח שניהלו ביניהם כאשר בסיומם, ידו של רודס הייתה על העליונה והוא העביר לידו את השליטה במכרה קימברלי.

בחברת “דה בירס” שהקים היה לברנטו תפקיד משני, והחברה הגיעה לסיכום משמעותי עם קבוצת משקיעים שתפקידם היה לשווק ולהפיץ את היהלומים. קבוצה זו נקראה הסינדיקט.

פקטור חדש בתחום היה ארנסט אופנהיימר, שעם מותו של רודס בתחילת המאה ה-20 נכנס לתמונה ואיחד את כל הכוחות בשוק היהלומים.

תחילה, חברה זו היוותה תחרות רצינית מאוד ל”דה בירס”, אך עם הצטרפותו לסינדיקט הדברים השתנו ואופנהיימר הצעיר הפך לאחד הכוחות החשובים בעולם היהלומים, ולמעשה יצר אופנהיימר סינדיקט חדש עם חלק מהמשקיעים הראשונים והותיקים.

“דה בירס” שלטה בתקופה זו על 90% משוק היהלומים האפריקאי. עם השנים “דה בירס” והסינדיקט עברו שינויים ארגוניים נוספים וכיום הכרייה והשיווק של רוב יצרניות היהלומים בעולם נעשית דרך ובאמצעות “דה בירס” והיא עדיין נחשבת לגוף היציב בשוק, גם אם לאחרונה השליטה המונופולית שלה התערערה מעט. התערערות זו נובעת למשל ממדינה כמו אוסטרליה שבחרה לשווק את היהלומים שלא דרך “דה בירס”.

מבחינת “דה בירס”, שיווק היהלומים מתבצע על- ידי ארגון המכירות המרכז (Central Selling Organization) מטרת השיטה הייחודית היא לנסות לשמור על איזון בין היצע וביקוש בשוק היהלומים העולמי, דבר המושג על ידי שליטה של ה-CSO על הלך ניכר מכלל CSO.

היהלומים עוברים מיון במשרדי החברה בלונדון ובמהלך השנה מתקיימות מכירות של תוצרת היהלומים העולמית וכל זאת לפי הזמנה מראש.

מספר בעלי הסייטים בעולם משתנה והוא נע סביב ה-200 (SIGHT Holders) , מספר מצומצם של אנשים שהם בעלי סייטים. מכירה מהסינדיקט לבעלי הסייטים מתבצעת באמצעות ברוקרים.

יהלומים במשקל של יותר מ- 10.8 קראט נמכרים לבעלי סייטים בודדים במכירות מיוחדות.